פרשת בראשית

מהשם של קין רואים בעיה של הובלת האשה וחוסר היכולת של האיש לרומם ולהוביל. השם של הבל מראה את הטפלות שלו ביחס לקין. מהקרבנות שלהם רואים את ההבדלים בהסתכלות שלהם על האדם ואלוקים.

שני עניינים בנישואין, פרו ורבו שמודגש בפרק הראשון והאהבה והזוגיות שמודגשים בפרק השני. במהלך פרק ב' האדם עובר תהליך שבו הוא מגיע למצב שהוא מרגיש את הצורך בעזר כנגדו, ע"י שהוא פוגש את בעלי החיים לעומק. האשה עוזרת לאדם להכיר גם את עצמו יותר ממה שידע לפני כן.

קושיות רבות ונקודות תמוהות בספר בראשית, שהיינו מצפים לראות אחרת. לכל אורך הספר, רואים בריחה מאחדות, פיצול, שבירה. ולא רק שזה לא שבר את העולם, אלא שזה מה שבנה את העולם שאנו מכירים. מה המשמעות של הדבר הזה לגבי מהותו של הספר? ספר בראשית מקביל לפרק א', הבדלה כדי לתת לכל אחד את ייחודו. זה ספר בראשית, הבדלה אחר הבדלה, כדי להעמיד את ה'שחקנים' של העולם. אין ביחד, אלא רק פירוד. וכן רואים דגש גדול על הבכורות. אין משפחות, אלא בן ממשיך. הקב"ה מדבר רק עם בן אחד כל פעם. בספר הראשית אין חיבורים, אלא רק יחידים, המשך פרק א'.

ספר בראשית הוא ספר הבריאה. פרק א' הוא מבוא לכל החומש כולו, כמו שנכון לומר על כל החומשים. כל הספר גולמי יותר, ולכן גם הפתרונות גולמיים ולא מפותחים. ירידה לפרטים באופן בסיסי, לראות את העיקרון מופיע פעם אחר פעם. ד' מדבר רק עם אחד בחומש בראשית, ומופיע בעולם רק בצורה אחת כל פעם. רק כשיש חיבורים, עם ישראל, מקדש, ד' מופיע בגוונים שונים. איגרת של הרב לגבי מצבה, שמבארת את העיקרון שעליו דיברנו. מתוך הרקע התבוננות באבות, ובאברהם אבינו. אברהם אבינו נבחר להצטרף אל ד', ולהיות מרכז העולם. 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'.

האמירה של פרק א', לגביי יחסו של האדם אל שאר הברואים- לאדם יש מקום קודם להם במובן האידיאלי. פרק ב' משלים לפרק א' שבפועל על האדם לדאוג ששליטתו על הברואים לא תפגע בהם יתר על המידה. לשמור על מערך הבריאה. פרק א' מדבר על חיבור בין גבר לאישה במובן הכללי של האנושות: להקים משפחה. הפרק השני מתאר את החיבור הפרטי ביניהם: אהבה ומילוי לבדידות.

יפרוט אור בראשית על מיתרי כנורות נשמותינו ותתנגן בעולם המנגינה הישראלית שאינה אלא יובל המוביל את העולם לשורשו באור ד'.

שיעורו הקצר והמרתק של הרב גולדוייכט על כוחה של העין במאמרי חז"ל